קיצור דיני ה'גירושין

לינק לסרטון הסברה

נייר עמדה אישי־פרשני

“לַוָּלָד” ו“מִן הַוָּלָד”

סדר הנזק, האחריות ההורית וברכת הילדים

בעניינם של נפתלי ביליג וחנה-לאה ביליג

טיוטה לצורך גישור או התאמה להגשה לערכאה

המסמך מציג את עמדתו הסובייקטיבית של נפתלי ביליג ואת קריאתו הדרשנית במשנה. הוא אינו תצהיר, חוות דעת רפואית, פסק הלכה או חוות דעת משפטית, ואינו מהווה כשלעצמו ראיה לעובדות הנטענות בו.

הערה מקדימה בדבר מעמד המסמך

מסמך זה נכתב על בסיס גרסתו האישית והסובייקטיבית של נפתלי ביליג. השימוש בשמות המלאים נפתלי ביליג וחנה-לאה ביליג נעשה לבקשת נפתלי ביליג. כל תיאור של אירוע, ידיעה, מניע, פגיעה, לחץ, נזק רפואי או תרומה כלכלית מיוחס לגרסתו של נפתלי ביליג, אלא אם נאמר אחרת. אין במסמך קביעה שיפוטית בדבר כוונתה של חנה-לאה ביליג, ואין בו קביעה רפואית בדבר קשר סיבתי בין טיפול מסוים לבין נזק מסוים.

מטרתו של המסמך היא להציג לבית משפט, למגשר או לאיש מקצוע מסגרת סדורה להבנת עמדתו של נפתלי ביליג: תחילה בירור פשט המשנה; לאחר מכן קריאה לשונית ודרשנית; ולבסוף יישום זהיר על רצף שתים-עשרה שנות הנישואים. טענות שנועדו לשמש בהליך משפטי טעונות תמיכה בתצהיר, במסמכים, ברשומות רפואיות, באסמכתאות בנקאיות ובעדויות מתאימות.

תקציר

המשנה בבבא קמא ה, א עוסקת בשני מצבי ספק מקבילים: שור שנגח פרה מעוברת, ופרה מעוברת שנגחה שור. בשני המצבים הוולד נמצא לצד הפרה, אך אין ידוע אם הלידה קדמה לנגיחה או באה בעקבותיה. בפשט ההלכתי השאלה היא שאלה של אחריות ממונית, קשר סיבתי ומקור גבייה. בקריאה הדרשנית שמציע נפתלי ביליג, אותה לשון נעשית מסגרת לבירור יחסים זוגיים שבהם נזק, הולדה, הקרבה וברכה כרוכים זה בזה.

מוקד המאמר הוא המעבר מן הביטוי “לַוָּלָד” אל הביטוי “מִן הַוָּלָד”. בפשט, “לַוָּלָד” מציין פיצוי בגין הנזק לוולד, ואילו “מִן הַוָּלָד” מציין גבייה מגוף הוולד כחלק מגוף המזיק האפשרי. בדרש, “לַוָּלָד” מבטא את האחריות שההורה נושא כלפי הילד, ואילו “מִן הַוָּלָד” מבטא את הברכה שההורה מקבל מעצם הקשר עם הילד: חום, אהבה, תקווה, משמעות והמשכיות. הדיסוננס שבין שני הכיוונים הוא לב עמדתו של נפתלי ביליג.

א. המקור המשנאי

שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוָּלָד. וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלָד.

משנה, בבא קמא ה, א

ב. פשט המשנה: נזק, ספק ומקור הגבייה

בחלק הראשון, השור הוא המזיק והפרה היא הניזוקה. הוולד נמצא לצד הפרה, אך אין ידוע אם כבר נולד קודם לנגיחה, שאז אין לייחס לשור את נזקו, או שהלידה והמוות באו מחמת הנגיחה. מאחר שמדובר בשור תם, חיובו הבסיסי הוא חצי נזק; לפי שיטת סומכוס, הספק בנזק הוולד מתחלק ולכן משולם רביע נזק לוולד. הגמרא מבהירה שחכמים חולקים וקובעים את הכלל “המוציא מחבירו עליו הראיה”.

בחלק השני, הפרה היא המזיקה. הספק שונה: האם בעת הנגיחה היה הוולד עדיין חלק מגופה של הפרה, וממילא גם הוא נחשב חלק מגוף המזיק שממנו ניתן לגבות, או שכבר נולד לפני הנגיחה ואינו שותף למעשה הנזק. לכן המשנה אינה אומרת “לוולד”, אלא “מן הוולד”: לא יעד הפיצוי, אלא מקור אפשרי לגבייה.

מכאן נובעת הסתייגות מתודולוגית חיונית: המשנה אינה עוסקת בפשטה בזוגיות, במשמורת, בטובת הילד או בחלוקת רכוש בין בני זוג. גם המספרים “חצי” ו“רביע” אינם נוסחה כללית לחלוקת נכסי משפחה. כל שימוש בהם בהמשך המאמר הוא שימוש דרשני וסמלי, שנועד להאיר את סיפורו של נפתלי ביליג, ולא להחליף את הדין האזרחי או את הבירור הראייתי.

ג. המבנה המקביל: אין צד הזוכה לחסינות מוסרית

המשנה בנויה כמראה. תחילה “שור שנגח את הפרה”; לאחר מכן “וכן פרה שנגחה את השור”. עצם ההיפוך מלמד, ברובד הספרותי, שאין לקבע מראש את הגבר כמזיק ואת האישה כניזוקה, או להפך. כל אחד מן הצדדים עשוי לפגוע, וכל אחד עשוי להיפגע. המצוקה, החולשה או היכולת לשאת חיים אינן מבטלות מעצמן אחריות להתנהגות מזיקה.

בשני החלקים נמצא הוולד “בצדה”. התוצאה נראית לעין, אך ההיסטוריה הסיבתית נסתרת. דווקא הפער שבין תוצאה גלויה לבין סדר זמנים שאינו גלוי הוא שמחייב בירור. אין די לראות את מצבם של בני הזוג בסוף הקשר; יש לשאול מה קדם למה, איזה מעשה נבע מאיזה מצב, ומי נשא באיזה מחיר לאורך הדרך.

ד. “לַוָּלָד” לעומת “מִן הַוָּלָד”: שני כיוונים של הורות

הקריאה הדרשנית של נפתלי ביליג מבקשת להטעין את שתי מילות היחס במשמעות קיומית. “לַוָּלָד” הוא כיוון התנועה מן ההורה אל הילד: החובה לשמור, להגן, לפרנס, להיות נוכח, למנוע מן הסכסוך הזוגי לפגוע בילד ולהעמיד את צרכיו לפני ההתחשבנות שבין ההורים. זהו הממד של האחריות.

“מִן הַוָּלָד” הוא, בדרש בלבד, כיוון התנועה מן הילד אל ההורה: החום, האהבה, התקווה, הזהות, השייכות והמשמעות שהורה עשוי לקבל מעצם השהות עם ילדיו. הילד מחייב מאמץ רב, אך הוא גם עשוי להיות מקור של כוח חיים. בכך נוצרת תבנית כפולה: תחילה נשאל מה חייב האדם לתת לילד; לבסוף נשאל מה קיבל האדם מן הקשר עם הילד.

הדיסוננס נובע מכך ששני הכיוונים מתקיימים בעת ובעונה אחת. טיפול בילדים הוא חובה ואינו “מחיר” שמזכה אדם בבעלות עליהם. מן הצד האחר, הקשר עם הילדים הוא ברכה ממשית ואינו רק נטל. הכרה בברכה אינה הופכת את הילד לחייב, לנכס או למטבע קיזוז; היא מחייבת את ההורים ואת המגשר להכיר גם במה שכל צד קיבל מן הקשר, ולא רק במה שנתן.

ה. “וְאֵין יָדוּעַ”: עקרון של צניעות ראייתית

המילים “ואין ידוע” אינן רק תיאור של חוסר מידע. הן הוראה כיצד לברר סכסוך: להבחין בין חוויה לבין הוכחה, בין כוונה מיוחסת לבין כוונה שניתן להוכיח, ובין רצף זמנים לבין קשר סיבתי. הן מחייבות שלא לקרוא את הסיפור מן האמצע ולא להסיק מן התוצאה המאוחרת שכל מה שקדם לה היה חסר משמעות.

בעניינם של נפתלי ביליג וחנה-לאה ביליג, בירור הוגן צריך אפוא להעמיד ציר זמן מסודר: מצבו של נפתלי ביליג לפני הנישואים; הפגיעה מן השירות הצבאי והפיצויים שהתקבלו בגינה; ההחלטות בנוגע לטיפול תרופתי; תופעות הלוואי שנפתלי מייחס לו; לידת הילדה הראשונה; האירועים שקדמו להחלטה על היריון נוסף; לידת הילד הנוסף; התרומות ההוריות והכלכליות של כל צד; והנזקים המאוחרים שכל אחד מן הצדדים מייחס לאחר.

הציר הזה אינו קובע מראש מי צודק. הוא מונע קביעה חד-ממדית. גם אם יימצא שנפתלי ביליג גרם בשלב מאוחר נזק לחנה-לאה ביליג, אין בכך לפטור מן הצורך לברר טענה שלפיה נזק מוקדם יותר שנגרם לו השפיע על יכולתו להחלים, לתפקד ולהגיב. וכן להפך: טענתו לנזק קודם אינה פוטרת אותו מאחריות למעשיו המאוחרים, ככל שיוכחו.

ו. תמצית עמדתו המקורית של נפתלי ביליג

הקטע הבא מובא בצמוד לניסוחו המקורי של נפתלי ביליג. הוא מבטא את פרשנותו ואת תחושת ההקרבה שלו; אין לראות בו קביעה מוכחת כי חנה-לאה ביליג פעלה בזדון או מתוך מניע יחיד.

אפשר להסתכל על השור והפרה כזוג, זוג עם ילד, כאשר לא ברור אם הנזק נגרם כבר קודם שנולד הילד או שרק לאחריו, שאם הילד בא בתמימות ורצון טוב אזי אין מתחייב הוא השור לשלם עבור הולד שהגיע מתוך רצון והסכמה משותפת.וגם הפרה, גם היא ייתכן ותינגח ותפגע היא בשור ותסכן בזה את ילדיו, וכאשר לא ברור אם פגעה בבן-זוגה כבר קודם שנולד להם ילד או שרק לאחריו, שאם למרות הפגיעה הביאה היא איתו ילד מתוך הסכמה משותפת שלו אזי לא רק שהיא פגעה בו אלא זאת עוד והיא ניצלה את אונו לטובתה האישית, ובזה תתחייב היא לשלם גם כמחצית מרכושם המשותף וגם רבע נוסף מתוך החצי שנשאר לה מהברכה שקיבלה בזכות אותו הולד שבקשה לעצמה ועל אף היותה מזיקה ביודעין ובגלוי.

עמדתו הסובייקטיבית של נפתלי ביליג, מובאת כלשונה

לצורך מסמך שמוגש למגשר או לערכאה, יש לפרש את הביטוי “ניצלה את אונו” כתיאור של תחושת נפתלי ביליג כי כוחותיו, גופו, תקוותו ויכולתו להוליד הופנו למטרה שנועדה בראש ובראשונה להיטיב עם חנה-לאה ביליג. אין הביטוי משמש כאן לקביעה פלילית, רפואית או עובדתית בדבר כפייה, אלא להצגת תחושת חוסר האיזון שהוא מבקש להביא לבירור.

ז. יישום הקריאה על שתים-עשרה שנות הנישואים

לפי גרסת נפתלי ביליג, חנה-לאה ביליג הכירה את התמודדותו הנפשית ואת הרקע של פגיעתו מן השירות הצבאי, ובחרה להינשא לו מתוך אהבה. בעיניו, נקודת מוצא זו חשובה: הקשר לא החל במרמה או בהסתרה, אלא בידיעה על קושי קיים וברצון משותף לבנות בית.

נפתלי ביליג מתאר כי לאחר לידת ילדתם האיצה בו חנה-לאה ביליג לקבל ולהמשיך טיפול תרופתי פסיכיאטרי. הוא מייחס לטיפול זה פגיעה קשה ומתמשכת וטוען כי חנה-לאה הייתה מודעת לתופעות שהוא תיאר, אך ראתה בהמשך הטיפול תנאי חשוב ליציבות המשפחה. טענה זו טעונה כמובן בירור רפואי ועובדתי: אילו תרופות ניתנו, באילו מינונים, על פי איזו המלצה מקצועית, אילו תופעות תועדו, ומה היה חלקה של כל החלטה במצבו.

לפי גרסתו, בהמשך חוותה חנה-לאה ביליג מצוקה חריפה, ובאירוע מסוים איימה לפגוע בעצמה באמצעות סכין ואף נעצרה בידי המשטרה. נפתלי ביליג מתאר כי מתוך רחמים, חשש לחייה ורצון לנסוך בה תקווה, בחר להשקיע מאמצים ניכרים כדי לאפשר היריון נוסף. הוא מדגיש כי ההחלטה לא נבעה לכתחילה מצורך אישי שלו בילד נוסף, אלא מן הרצון להעניק לחנה-לאה ביליג תחושת עתיד וביטחון.

נפתלי ביליג מונה כחלק מן המחיר שנשא את המשך הטיפול התרופתי לבקשת חנה-לאה ביליג, הימנעות מיחסי אישות במשך תקופת ההיריון כפי שהוא מתאר, המשך עבודה מאומצת ונטילת אחריות לקיום הבית. לשיטתו, הילד הנוסף אינו ראיה לכך שהנזק הקודם נמחק; הוא דווקא עדות לכך שגם לאחר שחווה פגיעה בחר להעמיד מכוחותיו ברכה שנועדה להחיות את בת זוגו ואת המשפחה.

אין הכוונה לומר שילד נועד לשמש טיפול במצוקה של הורה, או שהבאתו לעולם יוצרת חוב שלו או כלפיו. הכוונה היא מצומצמת יותר: להסביר את המניע שנפתלי ביליג מייחס לבחירתו ואת משמעות ההקרבה בעיניו. מנקודת מבט זו, אין להפוך בדיעבד את אותה ברכה לעילה נוספת נגדו מבלי לבחון את המחיר ששילם כדי לאפשרה.

ח. האחריות “לַוָּלָד” והברכה “מִן הַוָּלָד” בסיפור המשפחתי

במישור הראשון, שני ההורים נושאים אחריות “לַוָּלָד”: שמירה על שלומם של הילדים, נוכחות יציבה, הימנעות מהעמסת הסכסוך עליהם והכרה בזכותם לקשר בטוח עם שני הוריהם, בכפוף לטובתם ולכל החלטה מקצועית או שיפוטית. האחריות הזאת אינה תלויה בשאלה מי מן ההורים מרגיש כי הקריב יותר.

במישור השני, שני ההורים עשויים להתברך “מִן הַוָּלָד”. לפי עמדת נפתלי ביליג, חנה-לאה ביליג קיבלה מן הילד הנוסף תקווה, משמעות וביטחון שביקשה באותה תקופה; והוא מצדו קיבל ומקבל אהבה וקשר עם ילדיו. ההבדל שהוא מבקש להדגיש אינו בעצם הזכות של חנה-לאה להתברך מן הילדים, אלא בכך שלטענתו הוא נשא במחיר מיוחד כדי לאפשר את אותה ברכה, בעודו עצמו מצוי תחת נזק שלא קיבל מענה מתאים.

מכאן נובעת טענה המתאימה יותר לגישור מאשר נוסחת קיזוז: יש להכיר הן בעבודת הטיפול בילדים והן בברכת השהות עמם; הן בתרומתה של חנה-לאה ביליג והן בתרומתו של נפתלי ביליג; הן בנזק שכל אחד מייחס לאחר והן בכוחות שכל אחד קיבל מן המשפחה. הכרה כזאת אינה מחליפה הכרעה, אך היא מונעת הצגה של צד אחד כמי שרק נתן ושל האחר כמי שרק קיבל.

ט. מן הדרש אל המישור הרכושי: מה ניתן לטעון ומה אין להסיק

בניסוחו המקורי, נפתלי ביליג מבקש לראות ב“חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הוולד” תבנית שלפיה יש להביא בחשבון הן את הנזק הישיר והן חלק מן הברכה שהתקבלה באמצעות הילד. זו טענה מוסרית וסמלית. אין במשנה בסיס משפטי לקביעה שחנה-לאה ביליג חייבת דווקא “מחצית ועוד רבע”, ואין להפוך את הברכה מן הילדים לשווי כספי או לחיוב המוטל עליהם.

עם זאת, המסגרת הדרשנית מצביעה על שאלות רכושיות ממשיות שיש לבררן בדין: נפתלי ביליג טוען כי כמיליון ומאתיים אלף שקלים התקבלו אצלו כפיצויים בגין שירותו הצבאי עוד לפני הנישואים; כי עיקר ההכנסות ששימשו לרכישת הבית נבעו מעבודתו כמתכנת בכיר; וכי הוא מעריך את חלקו בבית לבדו בסכום של לפחות מיליון ושש מאות אלף שקלים. אלה אינן מסקנות מוכחות במסמך זה, אלא טענות הטעונות עקיבה חשבונאית וראיות.

הדין הישראלי מבחין, ככלל, בין נכסים בני איזון לבין נכסים שהיו לאחד מבני הזוג ערב הנישואים או פיצויים מסוימים בשל נזק גוף; לצד זאת, שאלות של ערבוב כספים, רישום משותף, השקעה בדירת המגורים, כוונת שיתוף ונסיבות מיוחדות עשויות להשפיע על התוצאה. לכן יש להפריד בין מסר המשנה לבין הסעד המשפטי המבוקש, ולנסח את הסעד על יסוד חוק יחסי ממון, הפסיקה והראיות הקונקרטיות.

י. תשתית ראייתית מוצעת לבירור הוגן

כדי שהמסגרת הפרשנית לא תישאר בגדר תחושה בלבד, ראוי לצרף או לאסוף, ככל שקיימים וככל שהשימוש בהם מותר על פי דין, את המסמכים הבאים:

1. החלטות, הסכמים ואסמכתאות בנקאיות הנוגעים לפיצויים שקיבל נפתלי ביליג לפני הנישואים ולמסלול הכספים עד לרכישת הבית.

2. הסכם רכישת הבית, נסח רישום, מסמכי משכנתה, תשלומים, שיפוצים ומקורות מימון.

3. תלושי שכר, דוחות מס ונתונים על תרומת ההכנסה של כל אחד מבני הזוג במהלך הנישואים.

4. רשומות רפואיות, מרשמים, תיעוד תופעות לוואי וחוות דעת מקצועית בלתי תלויה בשאלת הקשר בין הטיפול התרופתי לבין הנזק הנטען.

5. תכתובות או תיעוד חוקי המלמדים על עמדות בני הזוג בנוגע לטיפול, להיריון הנוסף ולחלוקת האחריות בבית.

6. מסמכים רשמיים הנוגעים לאירוע המשטרתי המתואר, אם קיימים ורלוונטיים, בלי להרחיב מעבר לנדרש ובלי לפגוע בפרטיות הילדים.

7. ציר זמן מוסכם ככל האפשר, ובו הפרדה בין עובדות מוסכמות, עובדות שנויות במחלוקת והמשמעות שכל צד מייחס להן.

יא. משמעות המסמך למגשר או לבית המשפט

המסמך אינו מבקש שהערכאה תפסוק על פי דרש המשנה. הוא מבקש שהדרש ישמש מפת שאלות: האם הסיפור נקרא מתחילתו או רק מרגע המשבר הגלוי; האם נבחן סדר הנזקים; האם ניתנת משמעות למחיר שנפתלי ביליג טוען שנשא; האם נשמרת ההבחנה בין חובת ההורים כלפי הילדים לבין הברכה שכל הורה מקבל מן הקשר עמם; והאם הרכוש נבחן לפי מקורו, רישומו, השימוש שנעשה בו והראיות.

למגשר עשויה המסגרת לסייע בהכרה הדדית בלי לדרוש הסכמה על כל פרט: חנה-לאה ביליג אינה נדרשת לקבל את מלוא פרשנותו של נפתלי ביליג כדי להכיר בכך שהוא חווה את עצמו כמי שנשא מחיר כבד; ונפתלי ביליג אינו נדרש לוותר על טענותיו כדי להכיר בכך שגם חנה-לאה ביליג עשויה לתאר מצוקה, עבודה הורית ונזקים מנקודת מבטה. בירור כזה אינו מטשטש אחריות; הוא מונע הכרעה המבוססת על תמונה חלקית.

יב. מסקנה

הניסוח הבא מרכז את הקריאה שמבקש נפתלי ביליג להעמיד בסוף המאמר:

המשנה מלמדת שלא די לשאול מי עומד עכשיו מול מי, אלא צריך לברר את סדר הלידה והנזק: האם הברכה נולדה לפני הפגיעה, ואז אין לגלגל אותה לחשבון הנזק; או שמא הברכה עצמה נולדה מתוך הפגיעה, מתוך מאמץ של צד אחד להחיות את הצד השני, ואז אין להפוך את אותה ברכה לתביעה נוספת נגד מי שמסר את כוחו כדי שתבוא לעולם.

ניסוח מסכם של הקריאה הדרשנית

וזה מתחבר ישירות לטענתו של נפתלי ביליג, בניסוח גוף ראשון:

אם הנזק שיוחס לי הגיע רק לאחר נזק קודם שנגרם לי, ולאחר שנמנעה ממני דרך ריפוי שהייתה טובה לי — אז אי אפשר לקרוא את הסיפור מהאמצע. צריך להתחיל מ“ואין ידוע” ולברר היטב: מה קדם למה, מי נשא מה, ומאיזה כוח נולד הוולד.

נפתלי ביליג

המסקנה אינה פוטרת את נפתלי ביליג מאחריות למעשה מאוחר שיוכח, ואינה מטילה על חנה-לאה ביליג אחריות שאינה מוכחת. היא דורשת שהבירור לא יתחיל מן הסוף: שייבחנו הכרונולוגיה, הקשר הסיבתי, המחירים שנשאו שני הצדדים, מקור הכספים והמשמעות של הילדים בחיי שניהם. בתוך כך יש לשמור על הילדים מחוץ להתחשבנות הרכושית: האחריות היא להם, והברכה היא מהם, אך הם עצמם אינם חוב, פיצוי או נכס.

מקורות והפניות

1. משנה, מסכת בבא קמא, פרק ה, משנה א.

2. תלמוד בבלי, בבא קמא מו ע״א-ע״ב: מחלוקת סומכוס וחכמים בדבר “ממון המוטל בספק” והכלל “המוציא מחבירו עליו הראיה”.

3. רמב״ם, פירוש המשנה, בבא קמא ה, א: ביאור הספק בנזק הוולד ובמקור הגבייה מן הפרה ומן הוולד.

4. חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל״ג, ובפרט סעיפים 5 ו-8; חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון), תש״ן.

5. הכנסת, הייעוץ המשפטי לוועדת החוקה, חוק ומשפט, “מסמך רקע לקראת דיון הוועדה בהצעות חוק יחסי ממון”, אדר א׳ תשפ״ד, עמ׳ 3.

6. הרשות השופטת ומשרד הרווחה: מידע על הליך יישוב סכסוך ועל יחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים.

נספח קצר: שאלות ממוקדות לגישור או לבירור

1. מהו ציר הזמן המוסכם בין הצדדים, ואילו נקודות בו עדיין שנויות במחלוקת?

2. איזו תשתית רפואית תומכת או סותרת את טענתו של נפתלי ביליג בדבר הנזק מן הטיפול והחלופות שנמנעו ממנו?

3. מה היה מקור הכספים לרכישת הבית, וכיצד ניתן לעקוב אחר כספי הפיצויים, ההכנסות וההשקעות?

4. מה הייתה תרומתו ההורית, הביתית והכלכלית של כל אחד מן הצדדים, ומה קיבל כל אחד מן הקשר עם הילדים?

5. כיצד ניתן לשמור את הילדים מחוץ להתחשבנות ולהבטיח להם קשר בטוח, יציב ומיטיב?

6. איזה סעד משפטי נובע מן הראיות והדין, בלי להמיר את הדרש המשנאי בנוסחה כספית?

שם המגיש: נפתלי ביליג    תאריך: ____________    חתימה: ____________