לשוב הביתה

פרשת וארא, פרק ו׳, פסוק ל׳:

{ל} וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה׃

וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה׃

אונקלוס: וַאֲמַר משֶׁה קֳדָם יְיָ הָא אֲנָא יַקִיר מַמְלָל וְאֶכְדֵין יְקַבֵּל מִנִי פַּרְעֹה: 

רש''י: ויאמר משה לפני ה'. היא האמירה שאמר למעלה (פסוק יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי, ושנה הכתוב כאן כיון שהפסיק הענין, וכך היא השטה כאדם האומר נחזור על הראשונות: 

ערל שפתיים זה לא רק משהו טכני שכואב לו לדבר בגלל הכוויה מהילדות, אלא שאין לו שפה משותפת כביכול עם אנשי העולם הזה וזה נקודה שכאבה לו מאז הילדות בבית פרעה שעל אף הרצון להיות יחד הוא מצא עצמו כל חייו במלחמה על ה"בית" שכביכול נתן לו הכל ורק במלחמת מדיין הוא השלים עם העובדה שעם ישראל הוא הבית שלו מאז ומתמיד ושם הוא סיים את התיקון שלו בהבנה שבלי עם ישראל אין לאף אחד בית אמיתי לשוב אליו בסוף יום.