להבת ה'חיים (Kiss of Life)

- 

קישור לשיר

קישור לסרטון הסברה

מסכת שבת, פרק ב הלכות א-ב:

(א) בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְלֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל, אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ:

(ב) אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד:

תלמוד בבלי על מסכת שבת, פרק א, הלכה א (דף כג:)- 

"אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי, נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנוּכָּה — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. נֵר בֵּיתוֹ וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. בָּעֵי רָבָא: נֵר חֲנוּכָּה וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם מַהוּ? קִידּוּשׁ הַיּוֹם עֲדִיף — דִּתְדִיר, אוֹ דִילְמָא נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף — מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא? בָּתַר דְּבַעְיַהּ, הֲדַר פַּשְׁטַהּ: נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף, מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא."

נר שבת קודם לנר חנוכה, כי שלום בית חשוב יותר מהמשפחה הכללית, שמערכת היחסים ביני לבין אשתי היא אינטרס בין-לאומי כמאמר השיר של מאיר אריאל.השאלה שנשארה פתוחה לאחר שקיימת מערכת יחסים שיש בה משיכה היא האם הרוחניות הבין-לאומית, החיצונית למשפחה חשובה היא יותר מהרוחניות הלאומית הפנימית שבתוך, או במילים אחרות תנועת סאטמר או תנועת המזרחי, רבא שענה לעצמו מתוך צורך בהכרה בין-לאומית שתיטיב איתו ושכניו אמר שדווקא החיצונית חשובה יותר, תנועת סאטמר. ולדעתי האישית כאן ועכשיו ובארץ ישראל התשובה היא הפוכה, קודם כל הרוחניות הבין-אישית הפרטית, תנועת המזרחי, ומתוכה כבר הכל יבוא על מקומו בשלום במהרה ובסדר מתוך עצם התנהלות החיים עצמם באופן בריא וללא ריבוי תפילות ובקשות עבור יעד שלא יכול באמת להתממש מחוץ לאדמתה של ארץ ישראל, שאין ולא ראוי לקרוא לאף-מקום בשמה של אדמת ירושלים, עיר שם, ירושלם, שירושה היא לנו כשנהיה באמת ראויים לאדם השלם, שחי עשרה דורות וכמאות שנים במקביל לאדם זקן, אברהם שהיה צאצא נאמן ונפעם מגילו ואיכות חייו של אותו אדם שידע את סוד החיים השלמים, שם, הוא מלכי-צדק ורק ממנו הסכים אברהם באמת לקבל כל מה שרק נתן, כי עשה זאת בלב שלם, כדרך כל אב/סב ובוודאי במרחק של עשרה דורות, הוא שם, והמפגש שביניהם הוא זה שהוליד את המקום ששמו היה לשלם, ובמשך הדורות נקבעה בלשוננו אותה בקשה להוריש את המקום עבור אותו צאצא ובשם זה נקראה העיר בעבור אותו מפגש בין-דורי "ירוש-ש(ל)ם".